הנה ציטוט מספר מתן תורה שכתב המקובל יהודה לייב אשלג (בעל הסולם): "והאיש משה ענו מכל אדם אשר על פני האדמה". מצד אחד אומר הזה''ק (הזוהר הקדוש) שזכה משה לרום המעלות האפשרי, דרך השגת האלוקות שאליה יכול לשאוף בן אנוש, ומצד שני היה העניו ביותר מכל האנושות כולה; זאת היות שהרגיש את הרע שבו בעצמה הגדולה ביותר מכל בני האנוש. "ולפי היהדות אדם קטן הוא אדם שמרגיש את הרע שבו הוא קטן. וממילא אינו מסוגל לכלום, לא לתיקון מפני שאין אדם מתקן את מה שאין בו." פרוש: משה היה ענו ובה בעת הגדול מכולם בהשגת האלוקות מפני שרק אדם שמרגיש שהוא היסוד לרע עקב האהבה העצמית שבו (אגואיזם) המביאה לחוסר אחדות בעולם יכול לבקש את תיקונו.
לכן משה זכה לדרגה כה גבוהה, כי ידי שהוא רע (הכרת הרע). לעומת זאת, אומר הזוהר הקדוש שאדם החושב שהוא רע קצת או בכלל לא לעולם לא יבקש תיקון כי אין אדם מבקש את מה שאין לו. אם אדם חושב שהוא טוב אז מדוע שיבקש בכלל תיקון?! ומפאת זאת נחשב ביהדות כקטן ללא תקנה; ואין לאדם כזה האפשרות להגיע להשגה רוחנית בכלל. רק אדם כמשה שהבין וידע שהוא רע יכל לבקש את תיקונו ולעלות לרום המעלות. הרי כתוב: "מי הוא הגיבור הכובש את יצרו." לא כתוב הגיבור שניצח במלחמות אלא גיבור הוא זה הכובש את יצרו – את יצר הרע. ואיך? כי הבין שיצר הרע הוא האויב שיש לשנות לו את הכוונות מאהבה עצמית לאהבת הזולת.
כך שככול שאדם מודע לרע שבו ולא אומר: "אני טוב, עוזר לשכן וכו''. אלא מבין שגם העזרה לשכן באה מתוך אינטרס אישי לעתיד, או אדם התורם צדקה ומרגיש טוב כמו צדיק או מחכה לתמורת הבורא. אלא שהגיבור הוא האדם שמבין שכל האמור בא מאהבה עצמית להרגשה טובה אינטרסנטית – רק אז יכול להתחיל להבין את האמת שבמציאות. הסיבה לגדלות משה רבנו הייתה ההבנה שלו שאם הוא רוצה להשוות צורה לעליון חייב להבין כיצד מבקשים את התיקון הנכון ולהזמין אורות מקיפים כדי לתת כוונות נכונות לרצונות שהתפתחו בו.
כתוב בזוהר, שאין דור שאין בו כמו אברהם יצחק ויעקב וניתן להוסיף את משה הענו, כי בכל דור יורדות כמה נשמות גבוהות של אבותינו כדי לעזור לנו הפשוטים לצאת מהאגו שלנו ולהבין שנולדנו רעים בעלי אהבה עצמית, ושנאת הזולת, ולעזור לנו לשנות טבענו הרע לאהבת הזולת. משה הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך.
כתבה זו נכתבה ע"י סרג'יו מוסקוביץ' - www.sergio.org.il