האמת, שמקובל לחשוב שהמקובלים כתבו "ארץ אוכלת יושביה" על בני האדם אחד נגד השני, ואמנם גם בפרוש אובייקטיבי הדבר נכון. אבל בדעתם המקובלים כתבו זאת ב"שפת הענפים" שהיא שפת המקובלים, שניתן לקרוא פשט כסיפור או כמעשה גשמי והכוונה האמתית היא בהסתר של דעת המקובלים בדרך האמת; כך שלאותו סיפור גשמי יש משמעות וכוונה אחרת, פנימית.

ארץ אוכלת יושביה משמעות הדבר – רצון שממית את הניזונים ממנו. כלומר, לרצון אגואיסטי של אהבה עצמית.  כי החיות של בני האדם בעתיד לבוא תתגלה מהקשר בין הבריות. בתוך הקשר והרגש בין הבריות – או יותר נכון בין הרצונות השבורים שבתוכנו – נמצא הבורא שהוא כוח, האיחוד והאגו-כוח הפרוד. לכן האגו והאגואיזם הוא הכוח המפריד בין הבריות בתוך הרצונות והרגש, ממית את האדם ומוביל אותו לכאוס. ראו מה קורה בעולם היום: תוצאה של האגו המתפתח לממדי ענק. לפיכך, אנו בני האדם נאכלים על ידי האגו שמבטל לנו את החיות מהסביבה; ואנחנו הופכים למזון של עצמנו על-ידי ה"אני החיצון", שנהנה מכך שאנו מופרדים מהחיות שבקשר והאיחוד מהסביבה על-ידי הרגשת ה"אני שלי" ומה שנראה בטעות שאם אני לא אדאג לעצמי אף אחד לא ידאג לי. כך בעצם אני נחשב למת ולרשע, כי אין אהבת הזולת בתוכי.

כתבו חז''ל: "ברשעים בחייהם נקראים מתים". ורשע הוא כל אדם שאינו מעוניין לדעת את מטרת  הבריאה, שהיא אהבת הזולת, כי בקשר נמצא הבורא. ככתוב: "מאהבת הבריות לאהבת השם". רק אם האדם יבין שאהבת העצמי הינה שלילית ומפרידה אותו מהטוב המוחלט, יחפוץ לחפש את הדרך לשנות את עצמו ולהבין מה זאת אהבת חברים אמתית – מעבר לאינטרסים האישיים – רק אז ימצא את הבורא שהוא השפע (האור).

הדרך לדעת ולהרגיש את הטוב יבוא בעתיד לבוא על-ידי תורת הקבלה , שנכתבה בידי בני אדם (מקובלים בעלי השגה), שעברו את המעבר וכתבו כיצד לעשות זאת בעודנו חיים בעולם הזה בגוף הפיזי. ויש להבין שאהבת הזולת בממד הגבוהה מהחומר היא מטרת הבריאה מעל לקשר בגופים הפיזיים, שהם אגואיסטים לחלוטין. אהבה מעל לחומר הכוונה לאהבה ולאיחוד של הרצונות הנקראים ישראל (ישר=אל). ברצונות הללו אין ניצול הזולת כי אלו הם רצונות זכים וגבוהים; והרצונות המכונים "אומות העולם" אלו הם הרצונות העבים, אלו הרצונות עם דחף לנצל את הזולת ולחפש הצלחה או להרגיש צדק על חשבון הזולת. כמובן, שגם אומות העולם וגם ישראל נמצאים בכל אדם ואדם על פני העולם כולו. ככתוב: "כל אדם הוא עולם שלם". אין לחפש את הרצונות הללו אצל השכנים. לכן כתוב: "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו מציל עולם שלם". נבין זאת על-פי האמת: אם אנו מעלים את הרצון שנקרא ישראל בתוכנו מעל אומות העולם שבתוכנו, אזי הרצונות האגואיסטים על ידי לימוד תורת הקבלה המקורית העתיקה יצילו עולם שלם, כי כל אדם הוא עולם שלם. יש להבין כי הנפש היא חלק אחד מהשלם, חלק מהנשמה הכללית. לכן המציל נפש, מציל את הנפש הכללית שכוללת הרבה חלקים מאוחדים בלב אחד כאיש אחד. מציל משמע חלק מהנפש לא תיפול בידי הקליפות. הקליפות הן היצרים הרעים שמביאים לפירוד הנפש לחלקים למען לא תהיה מאוחדת. ככתוב: "עם ישראל ערבים זה לזה."