כתוב: "שעשה בי כרצונו." האישה בניגוד לדעת ההולכת בקרב הבריות חשובה מאין כמוה בבריאת העולם. כתוב בספר סיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב, במעשיה בת המלך, שהיה מלך ולו ששה בנים ובת אחת, והבת היית חשובה לו מכל. זאת כתוב כי הבנים הם תכונותיו של הבורא, והבת היא החיסרון שנברא מבראשית לשפע האלוקי. כך שללא הרצון (חיסרון) לשפע לא ניתן לקבל את השפע. ככתוב: "דרך ארץ קדמה לתורה"; המשפט הוא "בשפת הענפים" לכן הכוונה היא לא תורת מוסר אלא "הרצון קודם למילוי". דרך ארץ - הכוונה בשפת הענפים, לתנועת הרצון, קודמת לתורה, קרי הרצון לאור קודם לאור כי ללא רצון איפה ישכון האור? כך שלפי ספר בראשית קודם דיבר האל עם האישה (חוה) שמסמלת את החיסרון; דיבר האל באמצעות הנחש. הנחש הוא יצר הרע שמפתה את החיסרון - האישה כאמור. לקחת מילוי זמני הכוונה היא זמנית לעצמה, (אהבה עצמית) ולא תענוג נצחי הקשור לאהבת הזולת, ששם ניגלה האור. ככתוב: "מאהבת הבריות לאהבת השם." כי באהבת הבריות נמצא הבורא. כמו בחיים בעולם הזה הגשמי לכשנולדת תינוקת, ומתפתחת בהדרגה עד לאישה בשלה ופורייה שתלד בנים.

הכוונה בבן, היא לא ילד בשר ודם, אלא לדרגה רוחנית לאחר התפתחות הבת - שהיא החיסרון הראשוני שמתפתח בדרגות דומם, צומח וחי עד למדבר. במדבר כבר נוצרת דרגה רוחנית. לכן מצווה להביא בנים. הכוונה לא לבנים בשר ודם אלא דרגות רוחניות הנקראות בנים; כי בנות נבראות על ידי הבורא עצמו. יש לזכור שאת הכתוב: "עשה בי כרצונו." האל ברא את האישה מתוך כוונה לחיסרון שיקבל לאחר ההתפתחות שלה כעובר ברחם אמו, ולאחר מכן שלב היניקה, ושלב המוחין שבשלב המוחין כבר מתקרבים להתפתחות הדרושה. קרי לכשהגיעה לפריון, לתיקון הרצון, כך שהרצון הנ''ל יכול להביא בן; בן הכוונה לדרגה רוחנית כי הרצון מתוקן עם כוונה ישר-אל. פריון לידה הוא למעשה מעבר מדרגה רוחנית הנולדת מהפריון המתבטא בחוכמת הקבלה, והחיסרון מקבל את הכוונה הנכונה למטרת הבריאה - לעשות נחת ליוצר כדי לקבל את השפע העליון. משמעות הדבר היא שהאדם יבנה משכן בתוכו ובו יוכל לשכון האור, הוא-הוא רצון זך שהשפע העליון יכול לשכון בתוכול. כך שרצון זך (מתוקן) ומילוי (שפע עליון) נקרא שלמות, חיסרון ומילוי אדם וחוה. וזאת נקראת באמת עשיית מצווה.